קרן,
את ישנה עכשיו ואני יושב בסלון החדש שלך בין הארגזים שעדיין לא פרקת, מת מפחד. מפחד שכל זה יגמר. רק לפני שלושה שבועות החיים שלנו התנגשו וכבר קשה לי להיזכר מה היה לפנייך. נכנסת לי לנשמה ואני לא רואה איך את יוצאת משם.
עכשיו מושלם, אלו הימים היפים שלנו. עכשיו, כל צעד שאת עושה בבית לבושה בטריקו שלי נראה כמו קסם. כל נקודת חן חדשה שאני מגלה על הפנים שלך זה כמו לגלות יבשת אבל אני יודע שזה זמני. זה כל כך זמני שאני יכול לתסרט בראש איך יראו הימים, השבועות, השנים שיבואו אחרי שהקסם יתפוגג.
מחר נפרוק את הארגזים שלך ואני אעזור לך לסדר את הגופיות במדף האמצעי, אני אתפוס יוזמה ואבנה לך מדף מיוחד לעשרות זוגות הנעליים שלך. את תצאי לסיבוב בעיר, תקני וילונות ותחזרי עם ארוחת צהריים. נשב על הרצפה בסלון, מזיעים ועייפים, אבל זה לא יפריע לנו להרגיש האנשים הכי מאושרים בעולם.
כשנסיים לאכול, תגיע שעת אחר הצהריים. האור שייכנס מהחלון, ייפול על הפנים שלך בצורה הכי מושלמת ואני ארצה לבכות מכמה שאת יפה.
אחרי שבוע את תתמקמי בדירה, אני עדיין אחפש אחת משלי, את תציעי שאשאר אצלך עד שאמצא. אני אעביר שני ג'ינסים ליד הגופיות שלך, יעבור שבוע ואני אביא את ארגז הדיסקים שלי ואת המאפרה שאני הכי אוהב. אחרי חודש נתחלק שווה בשווה בשכר הדירה.
בבקרים אני אקום לפנייך, אני אכין לך קפה בלי סוכר ואדליק לך סיגריה, את תצאי מהמקלחת, רק תחייכי, אני אפילו לא אשאל מה שלומך, כי אני כבר אדע שאת לא בנאדם של בוקר. לפני שתצאי ללימודים, תנשקי אותי ותגידי תודה.
אני אכנס למקלחת ואשטוף את עצמי במים פושרים כי את בזבזת את כל החמים על השיער הארוך שלך, אבל זה לא יפריע לי, אני לא אפסיק לחייך, גם בעבודה, אני אצליח לשכוח שאני שונא אותה, כי יהיה לי אותך, מחכה לי בבית על הספה בסלון, חצי ישנה. בערב יתחשק לנו סתם לטייל, ניתן לרגליים לקחת אותנו לאן שירצו ונמצא את עצמנו בתלפיות. כל הדרך נדבר עלי, עלייך, על העיר, נשלים משפטים אחד של השנייה ונצחק מהבדיחות המפגרות שלי.
בלילה נזדיין כמו שני תיכוניסטים, בלי אמצעי מניעה, בלי בושה, עם עיניים פקוחות, את תעבירי יד על הכרס הקטנה שלי ותגידי שזה הדבר הכי חמוד ונעים שראית בחיים שלך. אני אניח ראש על הבטן שלך ואת תספרי לי על האקס שלך, אני אקשיב, ולפני שתירדמי אני אבטיח שבחיים לא אזנח אותך. אחרי שבוע נצא ביחד עם מוטי והחבר'ה, כל הערב את תצחקי וכל השולחן יתאהב בך. לפני שנלך, מוטי
יגיד שזה לא יכול להיות שנפלה עלי כזו בחורה.
את ההורים שלך אני אכיר ביום הולדת לאחיך, אני אהיה לחוץ ואת תרגיעי אותי. אבא שלך יהיה נחמד ואמא שלך עניינית. את ההורים שלי נפגוש במקרה ברחוב, אמא שלי תביך אותי ואבא שלי לא יפסיק לחייך.
כשתסיימי את התואר נעבור לדירה יותר גדולה. אני אלחץ מהעובדה שאת תרוויחי יותר ממני ואחפש עבודה של גדולים. אבא שלך יסדר לי ג'וב בחברה של אחיו. אני אקום כל יום בשבע בבוקר ואקפיד להתגלח לילה לפני. אחרי חודשיים אני אצליח לשכנע את עצמי שזו עבודה טובה, את תרגישי יותר בטוחה ואני אחשוב שאני מאושר. את תמצאי עבודה בתל אביב, תגיעי הביתה מאוחר, נראה ביחד פרק של "חברים" ואת תירדמי לפני כתוביות הסיום.
אני אשכנע אותך לקום מהספה להוציא את העדשות מהעיניים, אחרי חודשיים את תחזרי למשקפיים. אני אחשוב שאת פחות יפה ככה. סופי שבוע יהיו הרגעים היפים שלנו. נרד לים המלח עם פק"ל קפה ושמיכה, נשב שעות על סלע באמצע שום מקום ונשתוק. במוצאי שבת ננסה לדחוף כמה שיותר חברים ללו"ז, לפעמים נלך לקניון לעשות סופר.
ביום הולדת 30 שלך, אני אקנה לך טבעת. נקבע תאריך לקיץ, נפגיש בין ההורים ומוטי לא יפסיק לצחוק עלי. ואז, באחד מלילות הקיץ היותר קרירים, אני אשבור את הכוס, את תבכי, מוטי ישתכר, ואמא שלי תחשוב שנגמרו לה הצרות.
בלילה, אחרי החתונה, ייפול לי האסימון ואני יאכל התקף חרדה, אני לא אצליח להירדם. אני אשכב לידך מזיע כמו חמור, אביט בך ישנה כמו גוויה עדיין בשמלת כלה. בבוקר, שנינו נתמודד עם הנגאובר ואת תגידי שאת רוצה ילד, אחרי תשעה חודשים תלדי את עומרי.
בחודשים הבאים נתהלך בבית כמו שני זומבים שנשלטים על ידי יצור קטן שנראה כמוני אבל אני לא מבין מה הוא רוצה. את תספרי את השיער הארוך שלך כי לא יהיה לך כוח לטפל בו. אני אנסה להפסיק לעשן אבל בלילה אני אברח למרפסת לדפוק כמה שאכטות. את תחליטי להאריך את חופשת הלידה, אני אעבוד יותר שעות. כשאחזור בערב אני אשתדל להיות אבא טוב. לפני שאני אלך לישון אני אביא ביד כשאני מדמיין בראש את המזכירה החדשה במשרד.
את לא תחזרי להיות מה שהיית לפני עומרי. אחרי כמה חודשים את תשלימי עם הקילוגרמים החדשים שהצטרפו לבטן שלך, אני אסתפר קצוץ בפעם הראשונה בחיי ואגלה שבדיוק כמו אבא שלי, אני מתחיל להקריח. אחרי שנתיים נעשה לעומרי אחות, נקנה בית ואוטו מחברת השכרה. הטיפול במיה יהיה יותר קל. אני כבר אהיה אלוף בהחלפת חיתולים, אפילו נתרגל לבכי בלילה. בדרך לעבודה אני אזמזם את הלהיט החדש מ "טיף וטף 12". שבתות נעשה שבוע, שבוע. פעם אצל ההורים שלך, פעם אצל שלי. ברגע שנגיע לשם נדחוף להם את הילדים לידיים ונלך כל אחד לפינה אחרת של החדר, ננצל את השעות שיש לנו לקרוא את מוספי השבת.
פעם בחודש נשכב. לא יהיו שום תנוחות ותרגילי אקרובטיקה. את על הגב עם הפנים לתקרה, אני מעלייך, משמין, מתנשף וגומר לפני שנישקתי אותך. נשחק את המשחק, ננסה לדבר, אבל שנינו נדע שזה כבר לא כיף.
השנים הבאות יעברו עלינו בשינה, נעשה את כל הדברים שצריך לעשות, נבחר בתי ספר לילדים, נשדרג אוטו, נצא פעם בחודש לראות סרט ואת תמיד תירדמי לפני הסוף. אני אהיה אחראי על הקניות ואחרי שבע שנים אני כבר לא אשכח לבדוק את התאריך שעל הקוטג'. את תשבי עם הילדים על שיעורי הבית, אני אקח את האוטו לטסט, את תקני לי בגדים, אני אשלם את החשבונות, את תעשי כלים, אני אריב עם הכבלים. ננסה לחסוך כסף לטיול באירופה אבל אז יגלו שלעומרי יש בעיה בשרירים וכל הכסף ילך לפיזיותרפיה.
ביום הולדת 39 תפתיעי אותי ותשלחי את הילדים לאמא שלך, נרד לאילת, כל סוף השבוע נאכל כמו חזירים וננסה לעשות סקס כמו פעם. אני אנסה להרים אותך וייתפס לי הגב. נחזור בטיסה עם עוד 20 זוגות, לכולנו יהיה אותו מבט מת כזה, אבל העיקר הבריאות.
כשהילדים יגדלו אני ארשה לעצמי לצאת קצת בערבים. אני אפגוש את מוטי והחבר'ה. נשחק קלפים, נלך למשחקים של בית"ר. את תמצאי לך תחביבים וכשתספרי לי עליהם אני אעשה עצמי מתעניין. נשחק את המשחק.
מבלי שנצליח למצמץ יעברו עוד כמה שנים. יהיו ימים שאפילו לא נשאל אחד את השנייה מה שלומך? זה לא יעניין אותנו, נהפוך לשני שותפים שמגדלים שני ילדים. לא נריב, לא נצעק, פשוט נתרחק. כל אחד יבנה לעצמו עולם משל עצמו, מדי פעם העולמות ייפגשו באירוע משפחתי או בתור לרופא. אני לא אוהב לצעוק, אז גם כשתתעצבני שקניתי את אבקת הכביסה היקרה אני אסתובב בגב שפוף ואחזור לסופר להחליף אותה.
אנחנו נתבגר, נתקמט, הגוף שלנו יתכער ויהיה לנו ריח של זקנים. הכרס שלי, שפעם חשבת שהיא הדבר הכי חמוד בעולם, תתנפח ותכוסה בשיער שיבה. החזה שלך ייפול, השיניים היפות שלך יצהיבו, לא יהיה בינינו שום מגע, אפילו לא במקרה. נזניח את עצמנו, נשכח שפעם הייתה פה תשוקה.
הילדים יגיעו לגיל ההתבגרות ויעשו לנו טרור. אני ארצה לתת להם כמה כאפות לאפס אותם, לך תהיה יותר סבלנות. כשעומרי יעוף מבית ספר את תפלטי שהוא בדיוק כמוני, תבוסתן. אני רק אחייך ואגיד לך שלפחות אני לא התחתנתי עם לוזר.
כשהילדים יעזבו את הבית את כבר תרשי לעצמך לעזוב את חדר השינה באמצע הלילה כשאני נוחר, אני אפילו לא אשים לב.
השעמום ישגע אותנו, לא יהיה לנו מה לעשות, אז נשפץ את המטבח, נחליף רצפה בשירותים וכשזה יסתיים פשוט נתחיל לשנוא. את לא תוכלי לסבול את הרעש שאני עושה כשאני לועס את השניצל, תרצי לשבור לי את הלסת, אני אצא מדעתי כשתגרדי את העור היבש ברגליים שלך ואשנא אותך שנאת מוות על זה שלקחת לי את החופש. אחרי השנאה תבוא שתיקה, נפסיק לדבר. נשתוק. את תשתקי כשתגלי שאני מזיין מהצד, אני אשתוק כשאני ארצה לבקש סליחה. נשתוק ונשקר ונמות ואולי נזדיין פעם בשנה.
ואז, כמו רוב הגברים בעולם, אני אמות לפנייך, אשאיר אותך לבד, בבית עם מטבח משופץ, לסגור את כל החשבונות שלא הספקתי, לגדל את הנכדים, ואת תמותי כל כך עייפה.
קרן שלי, כפרה שלי, נשמה שלי, קרן אור שלי, אני כותב לך את המילים האלו כי זה בוער בי וחשוב לי שתדעי שאם החרא באמת הולך לשטוף אותנו והשגרה תזהם אותנו, חשוב לי שתדעי, שעכשיו, כשאני יושב פה ואת ישנה ואני שומע את הנשימות שלך וזה הדבר הכי יפה בעולם, אני כל כך אוהב אותך שמתפוצץ לי הלב.
רני.
את ישנה עכשיו ואני יושב בסלון החדש שלך בין הארגזים שעדיין לא פרקת, מת מפחד. מפחד שכל זה יגמר. רק לפני שלושה שבועות החיים שלנו התנגשו וכבר קשה לי להיזכר מה היה לפנייך. נכנסת לי לנשמה ואני לא רואה איך את יוצאת משם.
עכשיו מושלם, אלו הימים היפים שלנו. עכשיו, כל צעד שאת עושה בבית לבושה בטריקו שלי נראה כמו קסם. כל נקודת חן חדשה שאני מגלה על הפנים שלך זה כמו לגלות יבשת אבל אני יודע שזה זמני. זה כל כך זמני שאני יכול לתסרט בראש איך יראו הימים, השבועות, השנים שיבואו אחרי שהקסם יתפוגג.
מחר נפרוק את הארגזים שלך ואני אעזור לך לסדר את הגופיות במדף האמצעי, אני אתפוס יוזמה ואבנה לך מדף מיוחד לעשרות זוגות הנעליים שלך. את תצאי לסיבוב בעיר, תקני וילונות ותחזרי עם ארוחת צהריים. נשב על הרצפה בסלון, מזיעים ועייפים, אבל זה לא יפריע לנו להרגיש האנשים הכי מאושרים בעולם.
כשנסיים לאכול, תגיע שעת אחר הצהריים. האור שייכנס מהחלון, ייפול על הפנים שלך בצורה הכי מושלמת ואני ארצה לבכות מכמה שאת יפה.
אחרי שבוע את תתמקמי בדירה, אני עדיין אחפש אחת משלי, את תציעי שאשאר אצלך עד שאמצא. אני אעביר שני ג'ינסים ליד הגופיות שלך, יעבור שבוע ואני אביא את ארגז הדיסקים שלי ואת המאפרה שאני הכי אוהב. אחרי חודש נתחלק שווה בשווה בשכר הדירה.
בבקרים אני אקום לפנייך, אני אכין לך קפה בלי סוכר ואדליק לך סיגריה, את תצאי מהמקלחת, רק תחייכי, אני אפילו לא אשאל מה שלומך, כי אני כבר אדע שאת לא בנאדם של בוקר. לפני שתצאי ללימודים, תנשקי אותי ותגידי תודה.
אני אכנס למקלחת ואשטוף את עצמי במים פושרים כי את בזבזת את כל החמים על השיער הארוך שלך, אבל זה לא יפריע לי, אני לא אפסיק לחייך, גם בעבודה, אני אצליח לשכוח שאני שונא אותה, כי יהיה לי אותך, מחכה לי בבית על הספה בסלון, חצי ישנה. בערב יתחשק לנו סתם לטייל, ניתן לרגליים לקחת אותנו לאן שירצו ונמצא את עצמנו בתלפיות. כל הדרך נדבר עלי, עלייך, על העיר, נשלים משפטים אחד של השנייה ונצחק מהבדיחות המפגרות שלי.
בלילה נזדיין כמו שני תיכוניסטים, בלי אמצעי מניעה, בלי בושה, עם עיניים פקוחות, את תעבירי יד על הכרס הקטנה שלי ותגידי שזה הדבר הכי חמוד ונעים שראית בחיים שלך. אני אניח ראש על הבטן שלך ואת תספרי לי על האקס שלך, אני אקשיב, ולפני שתירדמי אני אבטיח שבחיים לא אזנח אותך. אחרי שבוע נצא ביחד עם מוטי והחבר'ה, כל הערב את תצחקי וכל השולחן יתאהב בך. לפני שנלך, מוטי
יגיד שזה לא יכול להיות שנפלה עלי כזו בחורה.
את ההורים שלך אני אכיר ביום הולדת לאחיך, אני אהיה לחוץ ואת תרגיעי אותי. אבא שלך יהיה נחמד ואמא שלך עניינית. את ההורים שלי נפגוש במקרה ברחוב, אמא שלי תביך אותי ואבא שלי לא יפסיק לחייך.
כשתסיימי את התואר נעבור לדירה יותר גדולה. אני אלחץ מהעובדה שאת תרוויחי יותר ממני ואחפש עבודה של גדולים. אבא שלך יסדר לי ג'וב בחברה של אחיו. אני אקום כל יום בשבע בבוקר ואקפיד להתגלח לילה לפני. אחרי חודשיים אני אצליח לשכנע את עצמי שזו עבודה טובה, את תרגישי יותר בטוחה ואני אחשוב שאני מאושר. את תמצאי עבודה בתל אביב, תגיעי הביתה מאוחר, נראה ביחד פרק של "חברים" ואת תירדמי לפני כתוביות הסיום.
אני אשכנע אותך לקום מהספה להוציא את העדשות מהעיניים, אחרי חודשיים את תחזרי למשקפיים. אני אחשוב שאת פחות יפה ככה. סופי שבוע יהיו הרגעים היפים שלנו. נרד לים המלח עם פק"ל קפה ושמיכה, נשב שעות על סלע באמצע שום מקום ונשתוק. במוצאי שבת ננסה לדחוף כמה שיותר חברים ללו"ז, לפעמים נלך לקניון לעשות סופר.
ביום הולדת 30 שלך, אני אקנה לך טבעת. נקבע תאריך לקיץ, נפגיש בין ההורים ומוטי לא יפסיק לצחוק עלי. ואז, באחד מלילות הקיץ היותר קרירים, אני אשבור את הכוס, את תבכי, מוטי ישתכר, ואמא שלי תחשוב שנגמרו לה הצרות.
בלילה, אחרי החתונה, ייפול לי האסימון ואני יאכל התקף חרדה, אני לא אצליח להירדם. אני אשכב לידך מזיע כמו חמור, אביט בך ישנה כמו גוויה עדיין בשמלת כלה. בבוקר, שנינו נתמודד עם הנגאובר ואת תגידי שאת רוצה ילד, אחרי תשעה חודשים תלדי את עומרי.
בחודשים הבאים נתהלך בבית כמו שני זומבים שנשלטים על ידי יצור קטן שנראה כמוני אבל אני לא מבין מה הוא רוצה. את תספרי את השיער הארוך שלך כי לא יהיה לך כוח לטפל בו. אני אנסה להפסיק לעשן אבל בלילה אני אברח למרפסת לדפוק כמה שאכטות. את תחליטי להאריך את חופשת הלידה, אני אעבוד יותר שעות. כשאחזור בערב אני אשתדל להיות אבא טוב. לפני שאני אלך לישון אני אביא ביד כשאני מדמיין בראש את המזכירה החדשה במשרד.
את לא תחזרי להיות מה שהיית לפני עומרי. אחרי כמה חודשים את תשלימי עם הקילוגרמים החדשים שהצטרפו לבטן שלך, אני אסתפר קצוץ בפעם הראשונה בחיי ואגלה שבדיוק כמו אבא שלי, אני מתחיל להקריח. אחרי שנתיים נעשה לעומרי אחות, נקנה בית ואוטו מחברת השכרה. הטיפול במיה יהיה יותר קל. אני כבר אהיה אלוף בהחלפת חיתולים, אפילו נתרגל לבכי בלילה. בדרך לעבודה אני אזמזם את הלהיט החדש מ "טיף וטף 12". שבתות נעשה שבוע, שבוע. פעם אצל ההורים שלך, פעם אצל שלי. ברגע שנגיע לשם נדחוף להם את הילדים לידיים ונלך כל אחד לפינה אחרת של החדר, ננצל את השעות שיש לנו לקרוא את מוספי השבת.
פעם בחודש נשכב. לא יהיו שום תנוחות ותרגילי אקרובטיקה. את על הגב עם הפנים לתקרה, אני מעלייך, משמין, מתנשף וגומר לפני שנישקתי אותך. נשחק את המשחק, ננסה לדבר, אבל שנינו נדע שזה כבר לא כיף.
השנים הבאות יעברו עלינו בשינה, נעשה את כל הדברים שצריך לעשות, נבחר בתי ספר לילדים, נשדרג אוטו, נצא פעם בחודש לראות סרט ואת תמיד תירדמי לפני הסוף. אני אהיה אחראי על הקניות ואחרי שבע שנים אני כבר לא אשכח לבדוק את התאריך שעל הקוטג'. את תשבי עם הילדים על שיעורי הבית, אני אקח את האוטו לטסט, את תקני לי בגדים, אני אשלם את החשבונות, את תעשי כלים, אני אריב עם הכבלים. ננסה לחסוך כסף לטיול באירופה אבל אז יגלו שלעומרי יש בעיה בשרירים וכל הכסף ילך לפיזיותרפיה.
ביום הולדת 39 תפתיעי אותי ותשלחי את הילדים לאמא שלך, נרד לאילת, כל סוף השבוע נאכל כמו חזירים וננסה לעשות סקס כמו פעם. אני אנסה להרים אותך וייתפס לי הגב. נחזור בטיסה עם עוד 20 זוגות, לכולנו יהיה אותו מבט מת כזה, אבל העיקר הבריאות.
כשהילדים יגדלו אני ארשה לעצמי לצאת קצת בערבים. אני אפגוש את מוטי והחבר'ה. נשחק קלפים, נלך למשחקים של בית"ר. את תמצאי לך תחביבים וכשתספרי לי עליהם אני אעשה עצמי מתעניין. נשחק את המשחק.
מבלי שנצליח למצמץ יעברו עוד כמה שנים. יהיו ימים שאפילו לא נשאל אחד את השנייה מה שלומך? זה לא יעניין אותנו, נהפוך לשני שותפים שמגדלים שני ילדים. לא נריב, לא נצעק, פשוט נתרחק. כל אחד יבנה לעצמו עולם משל עצמו, מדי פעם העולמות ייפגשו באירוע משפחתי או בתור לרופא. אני לא אוהב לצעוק, אז גם כשתתעצבני שקניתי את אבקת הכביסה היקרה אני אסתובב בגב שפוף ואחזור לסופר להחליף אותה.
אנחנו נתבגר, נתקמט, הגוף שלנו יתכער ויהיה לנו ריח של זקנים. הכרס שלי, שפעם חשבת שהיא הדבר הכי חמוד בעולם, תתנפח ותכוסה בשיער שיבה. החזה שלך ייפול, השיניים היפות שלך יצהיבו, לא יהיה בינינו שום מגע, אפילו לא במקרה. נזניח את עצמנו, נשכח שפעם הייתה פה תשוקה.
הילדים יגיעו לגיל ההתבגרות ויעשו לנו טרור. אני ארצה לתת להם כמה כאפות לאפס אותם, לך תהיה יותר סבלנות. כשעומרי יעוף מבית ספר את תפלטי שהוא בדיוק כמוני, תבוסתן. אני רק אחייך ואגיד לך שלפחות אני לא התחתנתי עם לוזר.
כשהילדים יעזבו את הבית את כבר תרשי לעצמך לעזוב את חדר השינה באמצע הלילה כשאני נוחר, אני אפילו לא אשים לב.
השעמום ישגע אותנו, לא יהיה לנו מה לעשות, אז נשפץ את המטבח, נחליף רצפה בשירותים וכשזה יסתיים פשוט נתחיל לשנוא. את לא תוכלי לסבול את הרעש שאני עושה כשאני לועס את השניצל, תרצי לשבור לי את הלסת, אני אצא מדעתי כשתגרדי את העור היבש ברגליים שלך ואשנא אותך שנאת מוות על זה שלקחת לי את החופש. אחרי השנאה תבוא שתיקה, נפסיק לדבר. נשתוק. את תשתקי כשתגלי שאני מזיין מהצד, אני אשתוק כשאני ארצה לבקש סליחה. נשתוק ונשקר ונמות ואולי נזדיין פעם בשנה.
ואז, כמו רוב הגברים בעולם, אני אמות לפנייך, אשאיר אותך לבד, בבית עם מטבח משופץ, לסגור את כל החשבונות שלא הספקתי, לגדל את הנכדים, ואת תמותי כל כך עייפה.
קרן שלי, כפרה שלי, נשמה שלי, קרן אור שלי, אני כותב לך את המילים האלו כי זה בוער בי וחשוב לי שתדעי שאם החרא באמת הולך לשטוף אותנו והשגרה תזהם אותנו, חשוב לי שתדעי, שעכשיו, כשאני יושב פה ואת ישנה ואני שומע את הנשימות שלך וזה הדבר הכי יפה בעולם, אני כל כך אוהב אותך שמתפוצץ לי הלב.
רני.
המאמר התפרסם ב"אסימון" מגזין תרבות ירושלמי, עמרי גבעון כותב שם טור חודשי בשם "תסמונת קליין".
